יכולת נשימה
בגד חוץ טוב צריך להיות לא רק עמיד לגשם אלא גם לנשימה. יכולת הנשימה שלו נקבעת על ידי המבנה המיקרו-נקבי של הממברנה, המאפשר למולקולות מים גזיות לברוח תוך מניעת כניסת מולקולות מים נוזליות. יכולת נשימה היא היכולת של אוויר לעבור דרך בד. זה מתבטא כקצב שבו זרימת האוויר עוברת אנכית דרך המדגם בתנאי בדיקה מוגדרים, ירידת לחץ ותנאי זמן. היחידה היא mm/s או m/s. ככל שהערך גבוה יותר, יכולת הנשימה טובה יותר. GB/T5453–1997, "קביעת חדירות אוויר של בדי טקסטיל", ממליץ על שטח בדיקה של 20 ס"מ, אך ניתן להשתמש גם ב-5 ס"מ, 50 ס"מ או 100 ס"מ; ירידת הלחץ היא 100 Pa עבור בדי הלבשה ו-200 Pa עבור בדים תעשייתיים. אם ירידות הלחץ הנ"ל אינן מספקות או לא מתאימות, ניתן להשתמש ב-50 Pa או 200 Pa לאחר התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים.
מאפיין ייבוש מהיר{{0}
ספיגת לחות ותכונת ייבוש-מהירה מתייחסת ליכולת לספוג במהירות את הזיעה המיוצרת על ידי הגוף, להוציא אותה לשכבה החיצונית ככל האפשר, ולאדות אותה במהירות, תוך שמירה על הגוף יבש ככל האפשר.
GB/T21655.1–2008, "הערכה של ספיגת הלחות ותכונות הייבוש המהיר של טקסטיל - חלק 1: שיטת בדיקת שילוב- יחיד", מאפיינת את יכולת הבד לספוג זיעה נוזלית באמצעות קצב ספיגת המים, גובה הדיפוזיה של טפטוף וזמן הדיפוזיה; ומאפיין את תכונות הייבוש המהיר- של הבד בזיעה נוזלית תוך שימוש בקצב אידוי הלחות וחדירות הלחות בתנאי אוויר מוגדרים. תקן זה מספק דרישות טכניות ספציפיות למוצרים סרוגים וארוגים המסומנים במפורש כלחות -סופגים ו-מתייבשים במהירות.
GB/T21655.2–2008, "הערכה של ספיגת הלחות ותכונות הייבוש המהירה- של טקסטיל - חלק 2: שיטת העברת לחות דינמית," מפרטת את שיטת הבדיקה הבאה: דוגמת הבד ממוקמת אופקית, ולאחר שהמים הנוזליים באים במגע עם המשטח הטבול שלו, מעביר את פני המים הטבולים אל פני השטח הטבולים אל פני השטח הטבולים ומעבירים את פני המים הטבולים אל פני השטח הטבולים. תוך כדי דיפוזיה בו זמנית על פני השטח החדור. השינוי בתכולת הלחות הוא פונקציה של זמן. לאחר נפילת נוזל הבדיקה על פני השטח הטבולים במים- של הדגימה, ההעברה הדינמית של מים נוזליים נמדדת באמצעות חיישן שנמצא במגע קרוב עם הדגימה. לאחר מכן מחושבים סדרה של מדדי ביצועים כדי להעריך את תכונות ספיגת הלחות, -הייבוש המהיר ו-הזעה של הטקסטיל.
